הדירוג של ציפי לבני במגאזין FORBES ישראל 

המהדורה הישראלית של המגאזין היוקרתי FORBES קבעה את רשימת הנשים המשפיעות בישראל. בראש הרשימה מצויה שרת החוץ, הגב' ציפי לבני.
***
לבטח "פורבס" יודע משהו שאני, האזרח הקטן, אולי, גם אנחנו, לא יודעים עליו.
אקדים ואומר שאינני מצפה למעשי קסמים אצל שרת החוץ של ישראל. היא לא מחזיקה בכיסה את העולם הקובע במדיניות החוץ. אבל מנגד לא ראיתי, בינתיים, שום דבר מעורר הערכה. כזכור, פוליטיקה היא הרכיב המתווך בין שתי מלחמות. ואנו איננו מצויים בתקופת שגרה. אנו מצויים לאחר מלחמה, בה נשחקו מאד יכולת ההרתעה שלנו כלפי חוץ ורמת האמון הפנימי בין הצבא לאזרחים. זוהי בעצם "מכבסת מילים" למילים הפשוטות: מלחמה בה לא הצלחנו. באזור המזרח התיכון, מתגבשים כעת שינויים מהירים ומהותיים הנוגעים ישירות לביטחון ישראל: איראן, דילול כוחות אמריקאי אפשרי בעיראק, ותיווך אקטיבי של סוריה למאמצי איראן לגבש כוח בקו הגבול עם ישראל. מאידך, בתחום מדינת ישראל, נמשך המאבק האינסופי עם ארגוני הטרור הפלשתינאים. אם נסכם, מבחינה ביטחונית ומדינית, זוהי תקופה קשה ביותר לפי הנתונים המצטברים על "לוח האיומים".
המשרה של שר החוץ איננה משרה של כבוד ויוקרה. זוהי בעיקרה משרה עם הרבה אחריות הדורשת ממי שמכהן בה כישורי מנהיגות ניהול ויוזמות, מלווים בהרבה נאומים, דיונים והסברים פומביים. אין מדובר בעבודה של איש אחד. זוהי עבודת צוות שצריכה להיות יוזמת ומנוהלת על ידי "מנצח תזמורת" אחד. עבודה מאחורי הקלעים - חשובה. אבל אין בה הרבה תועלת אם אין תוצאות פומביות על הבימה.
ומכיוון שרוב הנתונים שלנו על פעילות של אישיות ציבורית נובעים מהתקשורת, והציבור הכולל אותי דיי מודאג ממצב האירועים, לא מצאתי ששרת החוץ מרבה להופיע בתקשורת ולהסביר לציבור - בארץ ובחו"ל - את פעילותה. נהפוך הוא, הופעותיה או ציטוטים ממעשיה על ידי עיתונאים - די נדירים.
***
לדעתי, הנתונים הטובים, לכאורה, אצל שרת החוץ שלנו, הגב' ציפי לבני, הם:
היא אישה, באחת מארבע המשרות הבכירות בממשלת ישראל. זה אופנתי ומרשים.
היא בעלת תדמית "נקייה" בעולם הפוליטי הישראלי, המוכתם בהרבה כתמים. בעולמנו הציני זה הפך להיות למעלה שמשתבחים בה במקום לתנאי בסיסי.
היא דמות חדשה בעולם הפוליטי הישראלי לעומת רוב השחקנים בממשלה שכולם מוכרים לציבור, וחלקם - לא לטובה במיוחד.
היא בעלת ידע ומדברת בלשון רהוטה. אני מניח שבחוץ לארץ היא "עוברת מסך", וזה חשוב.
***
עד כאן מניתי יתרונות שעוסקים במעטפת. אם נפנה לעולם התוכן, המצב שונה. יספרו נא לי הקוראים, האם ראינו משהו במסגרת תפקידה שהיא יזמה והובילה? אולי. אני, לא שמעתי. ואתם? אומרים לי שיש לה פוטנציאל להצלחה. אדרבה, הבה נמתין עוד שנה ונראה מה יקרה. הנה מספר קריטריונים: האם חיזבאללה יפורק מנשקו? האם הכוח הרב לאומי וצבא לבנון ימנעו משלוחי נשק לחיזבאללה מסוריה ומאיראן? האם החטופים משטח ישראל - יוחזרו? ובקיצור, האם החלטת מועצת הביטחון 1701 - תיושם? משום מה נדמה לי שאם נבחן זאת בעוד שנה נגלה שלא קרה הרבה. ואם כך יהיה, מהי המשמעות המדינית של המלחמה שניהלנו בלבנון? והיכן המהלך הדיפלומטי?
***
גם בזירה הפנימית, שרת החוץ לא מהווה מוקד כוח בממשלה. אין לה בעלי ברית. אולי אתם חושבים שאין צורך בבעלי ברית? טעות! בלעדיהם, השר חסר השפעה. לא נראה לי שראש הממשלה מגבה אותה באופן מיוחד. היא בעיניו, להערכתי, דמות עם חשיבות לא גבוהה. נראה לי שכמו אצל ראש הממשלה הקודם, אריאל שרון, מנוהלים לפחות שני מסלולים של קשרי חוץ מהותיים: של ראש הממשלה ושל משרד החוץ. אין תחושה של הרמוניה. אין אפילו תחושה של תוכנית מתאר, מה שמכונה אג'נדה. רוב הדברים הנגלים לעינו של האזרח הבוחר הן תגובות לאירועים שמישהו מחוץ לישראל יזם. אם מישהו יכול להשפיע על ראש הממשלה לשנות את מדיניותו (או חוסר מדיניותו) באופן מהותי ולצאת ביוזמה, כעת או בעוד שנה, זה ינבע להערכתי משיקולי בחירות מתקרבות (2008 בארה"ב ואצלנו ב-2010), או כתוצאה מדרישה תקיפה של ארה"ב. זה לא יקרה משום ששרת החוץ הנוכחית הובילה מהלך ושכנעה בנחיצותו את ראש הממשלה.
***
האם שרת החוץ מנהלת את ההסברה הישראלית כהלכה? מובטחני שלא. הנה דוגמא מתקרית בית חנון. האם שמענו, אצלנו בישראל ובכל רשתות השידור המערביות והערביות, את הטחת האשמה של ישראל בפלשתינאים כי גם לאחר נסיגת צה"ל מרצועת עזה בשלמותה, ממשיכים הפלשתינאים לשגר בכל יום על אזרחי ישראל בשטח ישראל טילים המיועדים לפגוע באוכלוסייה אזרחית בלבד. ורק במקרה, או מזל, הם אינם פוגעים. ואת השיגורים שהם מבצעים הם יוזמים מתוך שטח מאוכלס באוכלוסייה אזרחית. במכוון. וכשאנו מנסים למנוע זאת אנו הופכים לרשעים גמורים. לא זכור לי ששמעתי מהלך הסברה ישראלי כזה. אפילו לא ציוץ. בדרך כלל התגובה הישראלית מגיעה שבוע לאחר האירועים, ומובעת בנאומים של חברי ממשלה או חברי כנסת. שבוע הוא נצח בתקשורת גלובאלית. לעומת זאת, שמענו וראינו 10 פעמים ביום את קולות השבר של הורי וקרובי הנפגעים הפלשתינאים בבית חנון וכולנו התביישנו. כך זה נראה. נראינו רשעים גמורים. חכמים על חלשים. האם הצדק יחזור אלינו לאחר שטיל קטיושה ייפול חלילה על כיתת תלמידים הומה או על ציבור אזרחים? הרי זוהי רק שאלה של זמן עד שדבר כזה יקרה.
למשרד החוץ אין חדר מצב דינאמי שיודע להגיב 24 שעות ביממה, בחצי תריסר שפות מובילות בעולמנו התקשורתי החדש. לעומת זאת, האירועים בה ישראל "מתביישת", מופיעים בכל הרשתות העולמיות, גם האובייקטיביות יחסית, בתדירות שבועית. יתכן שאין מספיק יוזמות תקשורתיות בצורת הזמנה של כתבים או הצגת נתונים לאירועים שאנו סופגים או עומדים בהם בכל יום, ביוזמת מפעיליהם של "אנשי השלום" מרצועת עזה.
אז היכן כאן זקיפות הקומה ויכולת ניהול ההסברה של שרת החוץ, הגב' ציפי לבני?
דוגמא אחרת היא הפיאסקו שלנו באו"ם. אמרו לי אתם, מהי המשמעות של ההצבעה בעצרת האו"ם בה הצביעו נגדנו כל מדינות האיחוד האירופאי שסברנו עד כה שאנו מצויים עמהן במכנה משותף, וכרגיל מדינות נוספות (156 נגדנו ו-6 בעדנו)? האם ההסברה שלנו פועלת על מיקרונזיה ואיי נאורו בלבד? האם זה לא אומר שיש לנו חלל ריק בהסברה? מי אחראי על נושא זה? האם זהו כוח עליון שלא ניתן לפעול נגדו (אם כן, לא צריך שם נציגות) או שזה המשך של חוסר היכולת המקצועית של ההסברה?
להערכתי, ההסברה הישראלית נראית בלתי מתוכננת, לא מיידית, מתגוננת ורופסת מאד.
***
בסיכומו של דבר, כשיחולק המגאזין עם הדרוג ברחבי ישראל, גאווה גדולה תציף אותנו. הנה הנשים המשפיעות בישראל. ובראשן, ציפי לבני. אבל למה בעצם היא מצויה בראש הדירוג? מה היא עשתה בפועל כדי לקבל אותו? מהן הקבלות שצפו בהן עורכי המגאזין המפואר? אתם תגידו לי. כי אני אינני יודע את התשובה. ממש תעלומה!